פעם נוספת, ברגש
בזמן האחרון אני צריכה להתוודע היטב לפסקול המחזמר של באפי, לצורך פרויקט, כך שאני מקשיבה לו די הרבה (ולאור העובדה שאני שומעת מוזיקה רוב השעות שבהן אני ערה, "די הרבה" זה באמת די הרבה). ולא שאני סובלת, זה פסקול מגניב והכל, אבל... מכירים את הקטע הזה שמוזיקה כלשהי נדבקת לכם והמוח שלכם מנגן לכם אותה בלי הפסקה, כך שאתם "שומעים" אותה כשאתם הולכים לישון, ואז מתוך חלום, ואז כשאתם מתעוררים?
אז זהו. אני מוכנה להודות שבתקופה שהיו נתקעים לי הפרודיג'י בפלייליסט הפנימי שלי בגלל שותף לדירה שהיה שומע אותם הרבה יותר מדי, זה היה יותר גרוע.