עצמאות
חיות שונאות את יום העצמאות. הכלב הגדול של השכנים מתרוצץ מסביבי בהיסטריה, בעיניים מלאות תחנונים, שאני אפסיק את הרעש. אני מנסה לנחם אותו, להגיד לו שזה תכף יעבור, ולרגע הוא נצמד אלי בתקווה. אבל כשהוא רואה שממני לא תבוא הישועה, הוא נעלם אל בין העשבים הגדלים בר ליד הבית הריק, בתקווה שהם יסתירו אותו. החתולים שלי, אני יודעת, מבצעים את מופע ההיעלמות המופלא שלהם בעצם רגע זה, מסתתרים רועדים לגמרי מתחת למיטה.
אני, מצד שני, יושבת על החומה הנמוכה של הבית של השכנים, בנקודת תצפית מושלמת, והזיקוקים מפוצצים לי פּאקים ישר באמצע החזה. זה היתרון בישוב קטן כמו רמת ישי, הזיקוקים מתפקעים שני מטר מכם, בערך, ודואגים לכם למינון האדרנלין הנחוץ עד מאד לתפקודכם התקין. ואני מוחאת כפיים כמו ילדה קטנה וקוראת "עוד!"
אח, זיקוקים, זיקוקים... אני חושבת שהייתי יכולה להסתפק בזיקוקים כתחליף לסקס, בחיי. כלומר, לא צריך להגזים, כן? ליום, יומיים גג, כזה. אבל בכל זאת.
כמובן, החיסרון הגדול של זיקוקים ביחס לסקס: הם תמיד נגמרים מהר מדי.
יום עצמאות שמח, אניוויי. :-)
ואז סידרו לי עוד סיבוב אחד גדול של זיקוקים, עם בומים ממש גדולים, ועוד שני סיבובים קטנים. הממ. אני תוהה אם העולם מנסה לרמוז לי משהו.