הטובים למילואים
פעם, לפני שנים מתארכות, השתחררתי מהסדיר וזומנתי לראיון אצל מפקד יחידת המילואים שלי. האיש היה טיפוס עתיק ואבהי. הוא הסביר לי שהיחידה זקוקה לקצין דלק, ואילו אני רשום בטעות כקצין דלק, ולמעשה אינני אלא כימאי פשוט. "בכל זאת", אמר, "נשמח אם תצטרף אלינו. אתה נראה לי בחור טוב". וכך נפלתי בפח. פתי שכמוני, שוטה שבעולם.
כעבור שנה התחלף מפקד היחידה. המפקד החדש, גנרל גֶנִיטָל (שם בדוי), החליט שלא יאה ליחידתו לשמור על מחסנים, והעביר אותנו אל גבולות הדרום. כדי שאיש לא יטען שאיננו כשירים לשמור על הגבולות, ארגן לנו הגניטל השלמה לרובאי 3 - תוך פחות משבוע נעשינו כולנו חיילים קרביים למהדרין. בשנים שעברו מאז מבצע עבדכם הנמנמן תפקיד של שוטר גבולות/ פקח מכס. העיקרון פשוט: חלקו את אוכלוסיית הבדואים לשני חצאים לא שווים: קפחו חצי אחד ככל האפשר עד שיוכל להתפרנס רק מהברחת טבק, סיגריות, סמים קלים וזונות, ואת החצי השני גייסו לצה"ל בתור גששים שתפקידם לצוד את אחיהם המבריחים. את החלמאות הזאת צריך לגבות בגדר גבול רעועה עד בלתי קיימת, בימי מילואים רבים ובגניטלים למיניהם - אחרת זה פשוט לא יעבוד. מדי פעם זמזמו לחיילים מנטרות כגון: "תפיסות! אני רוצה יותר תפיסות!"; "מי שמבריח חשיש היום, יבריח טילי לאו מחר"; "הטובים למילואים" וכיו"ב.
צריך להבין את הגניטל: האיש עוסק בביטחון גם בחייו האזרחיים ומשתעשע בפוליטיקה בזמנו החופשי. סביר להניח שניהול היחידה מסייע לו בקידום הקריירה שלו וביצירת קשרים עסקיים מועילים עם גנרלים חשובים. אמנם בדרך הוא מסכן שלא לצורך אנשים שאין להם הכשרה קרבית ומבזבז ימי מילואים יקרים, אבל "כשכורתים עצים נשברות ביצים", ו"אי אפשר להכין חביתה בלי שתעוף קצת נסורת". עד כאן זוהי הציונות במיטבה. כך עושות כולן.
מה שבכל זאת מייחד את הגניטל הוא יצר הנקמנות הקטנוני שלו: קשה לעזוב את היחידה או לעבור ליחידה אחרת. קשה גם לקצר את השירות או לדחות אותו. קצין צעיר שביקש להישאר יום אחד עם ילדיו החולים נענה בסירוב, נשאר בכל זאת, נשפט ל-21 יום בכלא, ערער ועונשו הומתק ל-28 יום בכלא - וזוהי רק דוגמה אחת מהמילואים האחרונים.
המילואים הפעם התאפיינו בברדק נוראי, שלא אספר עליו כאן. אני תפקדתי בתור רץ (היינו - זה שצריך להעיר אנשים למשימות באמצע הלילה, מעין שעון מעורר עם רגליים). לא ישנתי בלילות במשך שבועיים וחצי, ועד מהרה נראתה לי הסביבה הטרשית כלוח שחמט במשחק בין אלוהויות עצומות אך מטומטמות במקצת: החיילים היו הרגלים, אני הייתי הרץ, האביר המצ'וקמק היה הפרש, מגדל התצפית היה הצריח, הגניטל היה המלכה והברדק היה המלך. יצאתי מהארון, והתברר כמובן שכולם יודעים מזמן. כבר שנים שהמג"ד מכנה אותי מאחורי גבי "ז'אן ז'אנה". תודה על המחמאה, דן!
שלשום הזדכיתי ושוב אני כאן, רזה בחמישה קילו ומעט יותר כסוף. אין בי טיפה של מרירות, למרבה הפלא - יום יבוא והגניטל יתעשר עוד יותר, יתמנה לתפקיד שר ולבסוף יורשע בשחיתות. ביום ההוא אבוא לבקר אותו במעשיהו. זה הכול.