שבחי סטוצ'קוב
דוק של אגדה אופף את הספר הנהדר הזה:
היה היה פעם, דווקא לא נורא מזמן, יהודי יקר בשם נחום סטוצ'קוב (1893-1965). אף שבצעירותו היה שחקן, הרי שבהגיעו למיטב שנותיו התמסר לשתי מטלות אדירים: עריכת "דער אוצר פון דער יידישער שפראַך" ("אוצר השפה האידית", 1950) ו"אוצר השפה העברית" (1968, יצא לאור לאחר מות סטוצ'קוב). את זה האחרון רכשתי אתמול, לאחר שנים של חיפושי שווא.
"אוצר השפה העברית" של סטוצ'קוב הוא תיזאורוס, למעשה. תאמרו: "הרי גם איתן אבניאון פרסם לאחרונה משהו מעין זה". האמינו לי - אין מה להשוות. ספרו של סטוצ'קוב הוא מונומנט כביר ועל-זמני לשפה העברית לתקופותיה. אמת ויציב - רבות מן המלים שמופיעות בו לא ראו אור מאז בשום ספר אחר, אולם המאגר הבלתי נדלה, השלם כמעט (למעט מונחים חדישים, כמובן) של מלים, מלות, ניבים ופתגמים והחריש העמוק של 750 שדות סמנטיים ממלאים את הלב בשמחה, שֶׂמַח, ששון, שישה, משוש, עלז, עלזה, עלזון, עלס, עלץ, דיץ, דיצה, קילוס, גיל, גילה, חדווה עילאה, בשימה, בסימה, רינון, גהץ, צהל, צהלה, רון, רינה, רננה ועוד ועוד (משהו כמו שלושה עמודים של אושר צרוף).
באיזה עוד ספר תוכלו למצוא את הביטוי "בית מדרשו של השטן" תחת הערך "שירה", או את המלה "הומוסקסואליסט" תחת הערך "פריצות"? היכן תגלו אמרות שפר כמו "זין בולע זין", "כשיבוא המשיח יהיה כל משל דומה לנמשל" או "החתול יודע זקן מי הוא לוחך"? איפה עוד תנצנץ לפני עיניכם - שומו שמיים - מלה נרדפת ל"אננס" (קֹשְׁטְ)?
קיצורו של דבר - ביקרתי לאחרונה בחנות ספרים חדשה בשם עץ הדעת (רח' בן-יהודה 42, ת"א). כדי לבחון אותם, השארתי אצלם רשימת קניות הזוייה במיוחד. לא עבר שבוע, ונתבשרתי כי "מצאנו בשבילך את סטוצ'קוב". אני ממליץ בחום על המקום - האווירה רוגעת, הכורסאות נוחות, החתול מקסים, הקפה טוב ואפילו המחירים לא נוראים כל כך.