Родителям первоклашек
Знаю насколько это волнительно, отправлять своё родное чадо в первый класс. Родители и дети переживают в преддверии начала учебного года. Сегодня прочитала статью Орит Розенбоим, мне статья понравилась . Думаю она может быть полезна родителям первоклашек и не только. Статья была опубликована в газете Едиот Ахронот, поэтому побликую её целиком в своём журнале. Не обещаю, что будет перевод. С радостью отвечу на ваши вопросы касательно "светофора".
שיעורי הבית הם של הילד. אבל - רגע! נדרש כאו תהליך, עד שהם יעברו לאחריותו המלאה של הילד. נבהיר את התהליך בעזרת מודל הרמזור.
מודל הרמזור הוא כלי חשיבתי, אשר יכול לעזור לנו, ההורים, לבחון ולהחליט, מה אנחנו אוכפים בשם חוקי הבית, וכיצד, במקביל, אנחנו מאפשרים לילדינו את החופש לבחור, להכיר את טעמם האישי, לנסות ולהתנסות - וללמוד תוך כדי תנועה בשדה החברתי.
רובנו לא אוהבים רמזורים. יש אנשים המתכננים את דרכם, כך שיתקלו ברמזורים מעטים ככל הניתן. יחד עם זאת, הרמזורים עוזרים לנו להתנהל, וכאשר מערכת הרמזורים קורסת, רובנו מייחלים לפעילותם התקינה...
איך בונים את הרמזור המשפחתי?
אור אדום
הצבע האדום מייצג את הערכים החשובים: יש לכלול בו את "שלושת הבתים": בריאות, ביטחון ובטיחות. ניתן להוסיף חוק נוסף, אם יש צורך. במשפחות דתיות, קיים גם חוק, המחייב שמירה על המצוות הדתיות.
ההורים מופקדים על אכיפת החוקים! באחריותם של ההורים לוודא, כי החוקים מתקיימים - לרווחתם של כולם.
בריאות
כל בני הבית שומרים על בריאותם!
לכן, כולנו מצחצחים שיניים, מתרחצים, חופפים ראש - החוק חל על כל בני הבית!
בטיחות
כולנו שומרים על כללי הבטיחות!
ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד! אנחנו לא נוסעים, עד שכולם חגורים בחגורות הבטיחות. ילד רץ לכביש - עוצרים אותו מיד!
ביטחון
אנו מופקדים על ביטחונם הרגשי של הילדים!
כל אחד מבני הבית זכאי ליחס של שוויון ערך: התחשבות בצרכיו, שיח נעים ומכבד, חופש להתבטא. כהורים, תפקידנו לוודא, כי כל בני הבית אכן נהנים מביטחון - לא מקניטים, לא מקללים, לא מכים ולא מעליבים!
חילוקי דעות קיימים בין בני אדם - גם כאשר הם בני משפחה אחת. נפתור אותם בדרכים מכבדות, בלי להיכנע ובלי להכניע.
אור ירוק
האור הירוק מאפשר לנו לאפשר לילדינו להכיר את עצמם, לבחון את העדפותיהם וגם לטעות וללמוד מהטעות! כאשר הם נולדים, הם תלותיים לחלוטין, וכל האחריות לגביהם מוטלת עלינו. בצאתם בוגרים מן הבית, הם אמורים להיות אחראים. כלומר: תפקידנו ללוות אותם ולעזור להם לבנות את הרמזור הפנימי שלהם! אנחנו נדריך אותם באהבה, עם שיקול דעת אחראי, המבוסס על ניסיון חיינו.
איתמר רוצה ללכת לגן עם כובע של ליצן? מסבירים שלא נהוג ללכת כך לגן. עם זאת - הבחירה היא שלו. אין השלכות מסוכנות לחבישת הכובע, ואיתמר תמיד יוכל להסיר את כובע הליצן, אם יחליט שהוא מיותר.
כאשר מדובר באור ירוק - ההורה אינו יודע מראש איזו החלטה תתקבל - הילד הוא זה שיקבל את ההחלטה!
אז מה בצהוב?
כמו ברמזור האמיתי - רגעים קצרים של מעבר מאדום לירוק.
טל עולה לכיתה א', רוצה לישון אצל חברה. בלתי אחראי מצידנו להגיד "ירוק - סעי לשלום". אם החלטנו שמקובלת עלינו לינה אצל חברים - עדין חובתנו לבדוק אצל מי היא רוצה לישון, והאם מקובל עלינו שהיא תישן אצל החברה המסוימת הזו. זה לא אדום - וגם לא ירוק! אפשר בהחלט להגיד: "את יכולה לישון אצל תמר או אצל מיכל. אנחנו מכירים היטב את ההורים שלהן, וחושבים שיהיה לך נעים להתארח שם". אין כאן איסור גורף - וגם לא רשות בלתי מוגבלת, לישון בכל בית.
ושיעורי הבית?
אלון בכיתה א' והוא לא מוכן להכין שיעורי בית? אנחנו ההורים והוא הילד שלנו. לכן, לא נגיד "זה עניינך!" שיעורי הבית של ילד בראשית כיתה א' אינם יכולים להיכלל באיזור הירוק! אלון הוא תלמיד, שיעורי הבית נועדו לאמן אותו באחריות ולפתח את מיומנויות הלמידה שלו. אנחנו נתווך לו את ההיגיון שמאחורי הכנת שעורי הבית, וגם נציע עזרה: בוא, נקרא יחד את השאלה.
סירוב להכין שעורי בית מחייב אותנו לברר ולבדוק, מהו הקושי, המסתתר מאחורי הסירוב? (לקות למידה, קושי חברתי, בעיית ראייה - כל קושי, ההופך את חווית הלמידה בבית הספר לקשה). התנהגות האדם היא מטרתית! אנחנו, ההורים, צריכים לפענח: מה מנסה אלון להסביר לנו באמצעות התנהגותו? הוא מנסה להעביר מסר, וחובתנו היא לפענח את המסר! יתכן, שהוא "סתם" נהנה מתשומת ליבנו כאשר הוא מסרב להכין שיעורים - גם זה מסר! כדאי להבין זאת ולעזור לו להרגיש שייך ומשמעותי באמצעות תרומה ומועילות, ולא באמצעות התנהגות מפריעה, המתבטאת בחוסר רצון להכין את שיעורי הבית. יתכן כי הוא חש מאוים מול ציפיותינו הגבוהות - והוא מתחמק מהכנת שיעורי הבית כדי לא לפגוש את הביקורת שלנו. יתכנו סיבות נוספות - יש לאתר אותן ולתת מענה מתאים.
שיעורי הבית של ילד צעיר הם הזדמנות לבניית הסכם מכבד: "את שיעורי הבית צריך להכין. מתי נוח לך להכין אותם - בצהריים? בערב?" אולי ביום שהילד משתתף בחוג אחר הצהריים, הוא יכין את השיעורים בצהריים, וביום אחר - יכין אותם אחר הצהריים? שיח בין הילד להורים, יאפשר תכנון זמן, בו ישובצו גם שיעורי הבית.
בראשית כיתה א' - ילדים עדין חסרים את הכלים ללקיחת אחריות מלאה על השיעורים. לכן - אחריותנו היא ללוות אותם, להדריך אותם - ממש כשם שלימדנו אותם לצחצח שיניים, וגם צחצחנו איתם בראשית הדרך. עם הזמן - כל ילד בקצב שלו - שיעורי הבית יעברו לאחריות הילד - תוך התעניינות של ההורה. המסר איננו: השיעורים הם שלך - והם לא מעניינים אותי. המסר הוא: השיעורים הם שלך. אני אוהב אותך, סומך עליך ומתעניין: מה למדת? איזה מקצוע מעניין אותך? האם אתה זקוק לעזרה? שיעורי הבית יוכלו לעבור בהדרגה - באחריות וברגישות - אל הצהוב, ואחר כך אל הירוק.
המעבר מ"אדום" ל"ירוק" יתרחש כאשר ייבנה הרמזור הפנימי, תתבסס האחריות, תהיה לילד יכולת תכנון זמן - וכמובן, תשתכללנה מיומנויות הקריאה, המאפשרות הכנה עצמית של שיעורי הבית.
בכיתה א - בראשית הדרך - מדובר באור אדום: אנחנו נמצאים שם, מוודאים, מתעניינים - כדי לאפשר לילד שלנו לבנות חוויה טובה ונעימה - לחוות חוויות חיוביות בבית הספר (הגעתי מוכן לכיתה, אני מבין את החומר הנלמד).
אפשר לבחור לצחצח שיניים במברשת הכחולה או הירוקה - ואפשר להכין שיעורים עם אמא או עם אבא, בפינת האוכל או בחדר. ההורה מתאר את הציפיה: אתה לומד בכיתה א', עליך להכין שיעורים. איך? איפה? מתי? על כל זה נדבר. והאחריות - כי אתה מכין את שיעוריך - בראשית הדרך - היא אחריות של ההורים!
הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, ומורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר. לתגובות והצעות:
orit@m-adler.com
שיעורי הבית הם של הילד. אבל - רגע! נדרש כאו תהליך, עד שהם יעברו לאחריותו המלאה של הילד. נבהיר את התהליך בעזרת מודל הרמזור.
מודל הרמזור הוא כלי חשיבתי, אשר יכול לעזור לנו, ההורים, לבחון ולהחליט, מה אנחנו אוכפים בשם חוקי הבית, וכיצד, במקביל, אנחנו מאפשרים לילדינו את החופש לבחור, להכיר את טעמם האישי, לנסות ולהתנסות - וללמוד תוך כדי תנועה בשדה החברתי.
רובנו לא אוהבים רמזורים. יש אנשים המתכננים את דרכם, כך שיתקלו ברמזורים מעטים ככל הניתן. יחד עם זאת, הרמזורים עוזרים לנו להתנהל, וכאשר מערכת הרמזורים קורסת, רובנו מייחלים לפעילותם התקינה...
איך בונים את הרמזור המשפחתי?
אור אדום
הצבע האדום מייצג את הערכים החשובים: יש לכלול בו את "שלושת הבתים": בריאות, ביטחון ובטיחות. ניתן להוסיף חוק נוסף, אם יש צורך. במשפחות דתיות, קיים גם חוק, המחייב שמירה על המצוות הדתיות.
ההורים מופקדים על אכיפת החוקים! באחריותם של ההורים לוודא, כי החוקים מתקיימים - לרווחתם של כולם.
בריאות
כל בני הבית שומרים על בריאותם!
לכן, כולנו מצחצחים שיניים, מתרחצים, חופפים ראש - החוק חל על כל בני הבית!
בטיחות
כולנו שומרים על כללי הבטיחות!
ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד! אנחנו לא נוסעים, עד שכולם חגורים בחגורות הבטיחות. ילד רץ לכביש - עוצרים אותו מיד!
ביטחון
אנו מופקדים על ביטחונם הרגשי של הילדים!
כל אחד מבני הבית זכאי ליחס של שוויון ערך: התחשבות בצרכיו, שיח נעים ומכבד, חופש להתבטא. כהורים, תפקידנו לוודא, כי כל בני הבית אכן נהנים מביטחון - לא מקניטים, לא מקללים, לא מכים ולא מעליבים!
חילוקי דעות קיימים בין בני אדם - גם כאשר הם בני משפחה אחת. נפתור אותם בדרכים מכבדות, בלי להיכנע ובלי להכניע.
אור ירוק
האור הירוק מאפשר לנו לאפשר לילדינו להכיר את עצמם, לבחון את העדפותיהם וגם לטעות וללמוד מהטעות! כאשר הם נולדים, הם תלותיים לחלוטין, וכל האחריות לגביהם מוטלת עלינו. בצאתם בוגרים מן הבית, הם אמורים להיות אחראים. כלומר: תפקידנו ללוות אותם ולעזור להם לבנות את הרמזור הפנימי שלהם! אנחנו נדריך אותם באהבה, עם שיקול דעת אחראי, המבוסס על ניסיון חיינו.
איתמר רוצה ללכת לגן עם כובע של ליצן? מסבירים שלא נהוג ללכת כך לגן. עם זאת - הבחירה היא שלו. אין השלכות מסוכנות לחבישת הכובע, ואיתמר תמיד יוכל להסיר את כובע הליצן, אם יחליט שהוא מיותר.
כאשר מדובר באור ירוק - ההורה אינו יודע מראש איזו החלטה תתקבל - הילד הוא זה שיקבל את ההחלטה!
אז מה בצהוב?
כמו ברמזור האמיתי - רגעים קצרים של מעבר מאדום לירוק.
טל עולה לכיתה א', רוצה לישון אצל חברה. בלתי אחראי מצידנו להגיד "ירוק - סעי לשלום". אם החלטנו שמקובלת עלינו לינה אצל חברים - עדין חובתנו לבדוק אצל מי היא רוצה לישון, והאם מקובל עלינו שהיא תישן אצל החברה המסוימת הזו. זה לא אדום - וגם לא ירוק! אפשר בהחלט להגיד: "את יכולה לישון אצל תמר או אצל מיכל. אנחנו מכירים היטב את ההורים שלהן, וחושבים שיהיה לך נעים להתארח שם". אין כאן איסור גורף - וגם לא רשות בלתי מוגבלת, לישון בכל בית.
ושיעורי הבית?
אלון בכיתה א' והוא לא מוכן להכין שיעורי בית? אנחנו ההורים והוא הילד שלנו. לכן, לא נגיד "זה עניינך!" שיעורי הבית של ילד בראשית כיתה א' אינם יכולים להיכלל באיזור הירוק! אלון הוא תלמיד, שיעורי הבית נועדו לאמן אותו באחריות ולפתח את מיומנויות הלמידה שלו. אנחנו נתווך לו את ההיגיון שמאחורי הכנת שעורי הבית, וגם נציע עזרה: בוא, נקרא יחד את השאלה.
סירוב להכין שעורי בית מחייב אותנו לברר ולבדוק, מהו הקושי, המסתתר מאחורי הסירוב? (לקות למידה, קושי חברתי, בעיית ראייה - כל קושי, ההופך את חווית הלמידה בבית הספר לקשה). התנהגות האדם היא מטרתית! אנחנו, ההורים, צריכים לפענח: מה מנסה אלון להסביר לנו באמצעות התנהגותו? הוא מנסה להעביר מסר, וחובתנו היא לפענח את המסר! יתכן, שהוא "סתם" נהנה מתשומת ליבנו כאשר הוא מסרב להכין שיעורים - גם זה מסר! כדאי להבין זאת ולעזור לו להרגיש שייך ומשמעותי באמצעות תרומה ומועילות, ולא באמצעות התנהגות מפריעה, המתבטאת בחוסר רצון להכין את שיעורי הבית. יתכן כי הוא חש מאוים מול ציפיותינו הגבוהות - והוא מתחמק מהכנת שיעורי הבית כדי לא לפגוש את הביקורת שלנו. יתכנו סיבות נוספות - יש לאתר אותן ולתת מענה מתאים.
שיעורי הבית של ילד צעיר הם הזדמנות לבניית הסכם מכבד: "את שיעורי הבית צריך להכין. מתי נוח לך להכין אותם - בצהריים? בערב?" אולי ביום שהילד משתתף בחוג אחר הצהריים, הוא יכין את השיעורים בצהריים, וביום אחר - יכין אותם אחר הצהריים? שיח בין הילד להורים, יאפשר תכנון זמן, בו ישובצו גם שיעורי הבית.
בראשית כיתה א' - ילדים עדין חסרים את הכלים ללקיחת אחריות מלאה על השיעורים. לכן - אחריותנו היא ללוות אותם, להדריך אותם - ממש כשם שלימדנו אותם לצחצח שיניים, וגם צחצחנו איתם בראשית הדרך. עם הזמן - כל ילד בקצב שלו - שיעורי הבית יעברו לאחריות הילד - תוך התעניינות של ההורה. המסר איננו: השיעורים הם שלך - והם לא מעניינים אותי. המסר הוא: השיעורים הם שלך. אני אוהב אותך, סומך עליך ומתעניין: מה למדת? איזה מקצוע מעניין אותך? האם אתה זקוק לעזרה? שיעורי הבית יוכלו לעבור בהדרגה - באחריות וברגישות - אל הצהוב, ואחר כך אל הירוק.
המעבר מ"אדום" ל"ירוק" יתרחש כאשר ייבנה הרמזור הפנימי, תתבסס האחריות, תהיה לילד יכולת תכנון זמן - וכמובן, תשתכללנה מיומנויות הקריאה, המאפשרות הכנה עצמית של שיעורי הבית.
בכיתה א - בראשית הדרך - מדובר באור אדום: אנחנו נמצאים שם, מוודאים, מתעניינים - כדי לאפשר לילד שלנו לבנות חוויה טובה ונעימה - לחוות חוויות חיוביות בבית הספר (הגעתי מוכן לכיתה, אני מבין את החומר הנלמד).
אפשר לבחור לצחצח שיניים במברשת הכחולה או הירוקה - ואפשר להכין שיעורים עם אמא או עם אבא, בפינת האוכל או בחדר. ההורה מתאר את הציפיה: אתה לומד בכיתה א', עליך להכין שיעורים. איך? איפה? מתי? על כל זה נדבר. והאחריות - כי אתה מכין את שיעוריך - בראשית הדרך - היא אחריות של ההורים!
הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, ומורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר. לתגובות והצעות:
orit@m-adler.com