החליל, חלק ב'
לא התכוונתי לשבת ולכתוב את זה ממש עכשיו, אבל היו בקשות מהקהל.
אז הפעם, למה "חליל הקסם" בכללו מרגיז אותי, בלי קשר להפקה הנוכחית.
ברוב המקרים באופרה, המוסיקה היא הכוכבת האמיתית, והעלילה פטנית ומטופשת, ורק מקשטת את הדברים. כאן, המוסיקה אמנם משופעת בפנינים מוסיקליות נפלאות, אבל העלילה ממש מרגיזה אותי.
הסיבה המרכזית שאני לא אוהבת את חליל הקסם היא שנאת-הנשים הנודפת ממנו. איכשהו יצא שבסיפור הזה זרסטרו מייצג
את "כוחות הטוב", ואילו מלכת הלילה היא "הרעה". למה?
התשובה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא שזה מפני שהיא אישה.
יתרה מזאת- כל האופרה, זרסטרו רק מדבר.
הבה נבחן מי ממש עושה דברים באופרה הזו.
תמונה ראשונה:
טמינו (להלן, גיבור הסיפור) מותקף על די נחש איימתני.
שלוש הגברות של מלכת הלילה מגיעות, הורגות את הנחש ומצילות אותו.
בהערת אגב נציין כאן שלמלכת הלילה יש "גבירות" ו"ילדים" - לזרסטרו יש "כמרים" ו, חכו לזה- "עבדים". שהוא מחזיק כלואים בשלשלאות. (אני צריכה לדעת, בהפקה הקודמת של חליל הקסם באקדמיה הופעתי בתפקיד עבד מס' 3). ואותו מוכרים לנו בתור סמל לקידמה ונאורות ואהבת האדם.
נמשיך. בהמשך התמונה, הגברות של מלכת הלילה מונעות מפפגנו לשקר - וזמן לא רב אחר כך, מחזירות לו את קולו בתמורה להבטחה שלא ישקר שוב.
מלכת הלילה בעצמה מגיעה, ומבקשת מטמינו לשחרר את ביתה החטופה. לאחר שהוא רואה את תמונתה של הבת היפיפיה, טמינו מסכים מיד.
הגברות של מלכת הלילה גם מצידדות את טמינו ומורה הדרך שלו, פפגנו, בחליל הקסם ובפעמונים הקסומים - ובהמשך האופרה אנחנו מגלים שהם באמת עובדים. מה מאפשר לטמינו להכניע את העבדים של זרסטרו, להתגבר על ה"מבחנים" במקדש ועל הקשיים במסע? חליל הקסם.
ואיך מגיעה לבסוף פפגנה לזרועותיו של פפגנו? ע"י צלצול בפעמונים הקסומים. ומי מזכיר לפפגנו שכדאי שהוא יצלצל בהם במקום, נניח, למות? שלושת הילדים, שאמנם נראה כאילו במהלך הסיפור גם הם מחליפים צד, אבל בסופו של דבר שלושת הילדים המלאכיים האלה גם הם שליחיה של מלכת הלילה - הגברות, כשהן נפרדות מטמינו ופפגנו, משאירות אותם עם הילדים שיראו להם את הדרך וינחו אותם בדרכם. (http://www.youtube.com/watch?v=bya9Xf_LIkQ)
והטמינו הזה, גם כן אפס - בערך דקה הוא נמצא במבצר האויב, במקדש של זרסטרו, ורק כומר אחד אומר לו "תשמע, זה לא מה שאתה חושב, הטעו אותך להאמין שזרסטרו הוא רע אבל בעצם הוא טהור מאין כמוהו. וחוץ מזה, אף פעם אל תאמין לאף מילה שאישה אומרת לך" - ומיד הוא מאמין. אתם מתארים לעצמכם את פרודו נופל בפח כה שקוף בכניסה למורדור?
אף אחד שם לא מכחיש שהם חטפו את פמינה מאמא שלה - לא די בכך שאבא של פמינה, על ערש דווי, הוריש את "מגן השמש הזהוב" או מה שזה לא יהיה למקדש ולזרסטרו ולא לאשתו, תוך אמירת "אתן רק נשים ולא מבינות כלום, את והבת שלנו צריכות לשתוק ולהיות צייתניות, ובכלל, שקט, אישה"- זרסטרו לא מסתפק בזה שכל הכח בידיו, לא ולא.
הוא _חוטף את הבת של מלכת הלילה_. ואיכשהו (כנראה באמצעות מגן השמש ההוא או משהו, כי לא נראה לי שכל הכהנים והעבדים האלה מתנהגים ככה לגמרי מרצונם, יש שם איזה עניין של כת) משכנע אותה לתמוך בו. אחרי כל זה, לא פלא שמלכת הלילה מנסה להחזיר מלחמה באמצעות הבת שלה. תפסה תסמונת שוטקהולם, המסכנה. היא מזדהה עם החוטפים.
זרסטרו אמנם מצווה להלקות את מונוסטטוס, שמנסה לכפות את עצמו על פמינה - לא, הוא לא יתן שכבודה ותומתה יפגעו, חלילה- אבל "אינני יכול לתת לך לחזור אל אמא שלך - כי אין לך גבר שידריך אותך".
סטיה קטנה אל מונוסטטוס רגע - לא במקרה הדמות היחידה באופרה שהיא של שחור היא גם הדמות הרעה והנלוזה בה. אני מניחה שזה נובע ממוסכמות של המאה ה-18, שבהן באמת לא היו בנמצא כל כך אנשים כהי עור באירופה - אבל זה עדיין קצת מעצבן.
ובעניין הנשים, נו. גם אז היינו קצת יותר מ-50% באוכלוסיה.